עמותת מקימי הוקמה לזכרם של הרב מנחם ליבמן זצ"ל ובנו שניאור שלמה ליבמן הי"ד 

 שניאור-שלמה ליבמן 

בנם החמישי של הרב מנחם ורחל ליבמן, נולד בי"ט בכסלו תשל"ה בחברון. הוא למד בתלמוד תורה חברון עד כיתה ג', וכאשר משפחתו עברה לירושלים נכנס לבית הספר 'מורשה' בקרית משה. בהמשך למד בישיבה קטנה 'איתרי' בבית צפפה בירושלים בראשות הרב אוליפנט זצ"ל, שם הצטיין בלימוד התורה וזכה לפרסים. שלמה היה חבר בתנועת הנוער 'אריאל', וכשבגר היה מדריך בסניף התנועה בישוב כוכב השחר. אז התעוררה אהבתו הגדולה לקבר יוסף בשכם, וכאשר מסר פרשת שבוע קשרה תמיד לשכם. הוא למד בישיבה הגבוהה 'מרכז הרב' עד שעבר לישיבת 'עוד יוסף חי'.

בתוך זמן קצר הפך לאחד המתמידים בישיבה ושהה במקום משש בבוקר עד עשר בלילה. הוא זכה להגיע למדרגות גבוהות, הן בלימוד התורה והן בחיזוק הפעילות בקבר יוסף. למרות שלא נשא בתפקיד רשמי הפך לדמות המזוהה ביותר עם קבר יוסף. היותו בחור אפשרה לו להקדיש את כל זמנו ומרצו לקבר יוסף. הוא עסק בתיאומים עם הצבא וה'חברה לפיתוח השומרון' לצורך הסעות וכל היתר.

שניאור שלמה דאג לכך שיהיו חברותות בישיבה ותפילות במניין. הוא קידם כל אורח שהגיע לציון, התעניין בו ודאג לשלומו. הוא ארגן אירועים ושבתות במקום. גם ב'בין הזמנים' ובימי חול המועד לא נעדר מהציון. כשהגיעו חיילים ושוטרים לאבטחת המקום הוא דאג לתת להם שיעור מאלף על הציון הקדוש, ההיסטוריה שלו וחשיבותו כדי שתהיה להם אהדה והערכה למשימתם.

כשהיו מוציאים ספר תורה מארון הקודש היה רץ אליו ומנשקו בהתלהבות עצומה. בשמחת תורה חיבק את ספר התורה ורקד בכל כוחו במשך שעות ארוכות.

מדי בוקר כשנכנס לציון קרא כמה פעמים "יוסף!" והשתטח על הציון. חבריו מעידים על תפילותיו ובכיותיו במקום. בתקופה של הסכמי אוסלו, בה נרצחו יהודים רבים בפיגועים, היה מתפלש באפר וקורא תיקון חצות ביום. כאשר אירע פיגוע נפשו נחרדה בכל פעם מחדש. הוא לא התרגל מעולם לפיגועים. בכל פיגוע חש שבני האדם הקרובים לו ביותר נפגעו.

בחודש האחרון לחייו, בתקופת בין המיצרים, היה קורא את 'שיר השירים' במנגינת 'איכה'. היה בולט ביכולתו לחבר את ההפכים בבחינת "בכיה תקיעא בלבו מסטרא דא וחדווא מסטרא דא" (בכי תקוע בלבו מצד אחד וחדווה בצד השני).

היה לשניאור-שלמה כבוד עצום לתלמידי חכמים שאותו ירש מאביו הרב מנחם והוא התאמץ לשמש תלמידי חכמים בכל מאודו. שניאור-שלמה היה אהוב על כל משפחות יצהר, שממש רבו ביניהן מי יארח אותו בשבתות.

בליל י"ג במנחם אב תשנ"ח עלה שניאור-שלמה מן הישיבה אל המגורים ביצהר כדי ללמוד בחברותא עם הראל-עז בן-נון בספר 'שמירת שבת כהלכתה'. הראל הודיע לו שאי אפשר ללמוד מפני שעליו לסייר עם רכב הביטחון מסביב לישוב. שניאור הצטרף אליו כדי לא להפסיד את הלימוד. במהלך נסיעתם נורו מטווח קצר על ידי בני עוולה שארבו להם. שניאור-שלמה ליבמן והראל-עז בן-נון הי"ד עלו בסערה השמיימה.

וכך כתב הרב מנחם ליבמן על בנו אהובו סמוך לפני השנה להירצחו:

"באותו רגע מר ונמהר בו נודע לי שבני נרצח חרב עלי עולמי. כל התקוות והשאיפות שתליתי בו נגוזו באותו הרגע. כמה כוחות נפש גדולים היו לו, כמה כישרונות, כמה עמל ועבד על מידותיו, כמה אהבת תורה ויראת שמים הייתה בו, כמה אמונה ובטחון היו בו. ידעתי כי הבן הזה נועד לגדולות. בשנת חייו האחרונה הייתי מתהלך לידו בקצה האצבעות. ידעתי כי הוא עולה עלי בכל - בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו - וציפיתי לראות בקרוב איך כל המעלות והסגולות יצאו לפועל, איזה תלמיד חכם יצא ממנו, כמה חיכיתי לשיר שירות ותשבחות בחופתו, אבל לא זכיתי ועכשיו אני צריך לכתוב עליו קינות". ובסיום מייחל האב לכך שבמהרה יגיעו הימים שבהם ה' ימחה דמעה מעל כל פנים וימחה את חרפת המוות מעל עמו ועולמו.

הרב יצחק גינזבורג, ראש ישיבת 'עוד יוסף חי' העיד כי שניאור-שלמה היה ה"יתד נאמן שלנו", ועוד הוסיף כי שניאור-שלמה ליבמן והלל ליברמן הי"ד היו הדבקים הגדולים בקבר יוסף.

ב"ה עומד לצאת בקרוב הספר 'לב האריה' על חייו של הרב מנחם ליבמן זצ"ל ובו פרקים נרחבים על שניאור-שלמה הי"ד.

 הרב מנחם ליבמן 

נולד בו' באלול התש"ה לר' ברוך ואסתר מנקיי הדעת שבירושלים. ילדותו עברה בסמטאות גאולה שם ספג מניחוחות הישוב הישן. בנערותו למד בישיבת 'הישוב החדש' בתל אביב, שם שילב יראת שמיים טהורה ולימוד תורה בהיקף ובעיון עם יכולת ביטוי של שירה ויצירה ספרותית. חיפושיו אחר דרך האמת בעבודת השם הובילוהו לחזור לירושלים וללמוד בישיבת 'בית יוסף' נובהרדוק, המשתייכת לתנועת המוסר בראשות הרב בן-ציון ברוק זצ"ל. לנגד עיני הנער מנחם עמד סבו, הרב צבי ליפא מייזליק זצ"ל, מחסידי טשרנוביל שהיה למדן מופלג, חסיד, עניו וירא אלוקים.

עם עלייתו בלימוד התורה התפתחה בקרבו גם רוח לאומית תוססת. כל מה שאירע לכלל ישראל נגע בחוזקה בשורש נשמתו. הוא הרבה לכתוב באותם ימים דרושים תורניים, דברי פרוזה ושירה, מאמרים בענייני השעה, מכתבים למערכת, מחקרים היסטוריים ומהלכי רוח נשגבים.

נפשו הסוערת הוליכה אותו ל'מרכז הרב' בירושלים. משנת תשכ"ד החל להסתופף בצלו של מורו ורבו הגדול, הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, שגילה כלפיו חיבה יתירה וקירבו קירבה גדולה. שנות לימודיו מרבותיו המובהקים הרצי"ה זצ"ל והרב דוד כהן זצ"ל הטביעו בו את חותם האמת של תורת ארץ ישראל.

שחרור ירושלים וחבלי ארץ אבותינו העירו את נפשו בלהט לקראת גאולה הולכת וקרבה. הוא הצטרף בחול המועד תשכ"ח עם עוד מספר בחורים מ'מרכז הרב' לחדש את הישוב היהודי בחברון במלון 'פארק' וכך יוסדה ישיבת 'מתנחלי חברון'. מני אז החל כוחו הגדול לפעם בהרי חברון.

בשנת תשכ"ט נישא לרחל לבית מאירוביץ ויחד בנו את ביתם בממשל הצבאי בחברון. מאז התגייס בכל לבבו לעזרתו של הרב משה לוינגר בחיזוק לימוד התורה בישיבת 'מתנחלי חברון' ובמאבק על זכויות היהודים במערת המכפלה. הרב מנחם, בשילוב נדיר של גבורה וענווה, התייצב כארי למען המאבק להפיכת מערת המכפלה מאתר תיירותי מוסלמי למקום תורה ותפילה עבור המוני ישראל, ובנוסף לכך נאבק לגאולת בית העלמין העתיק של חברון ובית הכנסת 'אברהם אבינו'.

בשנים הללו הסתופף הרב מנחם בצל התורה ושילב לימוד עם הוראה למעשה, בתחילה בישיבת 'מתנחלי חברון', בהמשך בישיבת ההסדר 'ניר' בקרית ארבע ובשנת תשל"ח הצטרף לכולל ה'אידרא' בראשות הרב שלמה גורן זצ"ל, שהיה הרב הראשי לישראל.

בפסח תש"מ הצטרפה משפחת הרב ליבמן למשפחות 'בית הדסה' לחידוש הישוב היהודי בתוככי חברון. כחודש לאחר מכן אירעה התקפת הדמים על בחורי הישיבה, בה נרצחו ששה בחורים הי"ד ועשרות נפצעו. בשנים שלאחר מכן נשאר הרב מנחם ללמוד ולהורות בכולל 'אברהם אבינו' ובישיבה הגבוהה של 'שבי חברון' ומשפחתו עברה להתגורר ב'בית רומנו'.

ציפייתו האדירה של הרב מנחם לגאולת ארץ ישראל עם שחרור השטחים במלחמת ששת הימים נתקלה בפועל בשרשרת של משברים חריפים. המצב הביטחוני הדרדר, ערביי יש"ע טיפחו מנהיגות טרוריסטית ובקרב העם היושב בציון התגלה שבר רוחני ותרבותי עמוק של פקפוק עז בזכותנו על ארץ אבותינו. הרב מנחם היה נסער וחש שזו השעה לפעול. הוא דיבר, כתב, התווכח, ניהל קשר מכתבים ועקב בדריכות אחרי ההתפתחויות הפוליטיות והרוחניות בעם.

לאחר פרשת המחתרת היהודית, שבה נרדף הרב מנחם במשך תקופה ארוכה ודאב את כאב העצורים, עקר הרב עם משפחתו מחברון ועלה לירושלים. שבע מפעילות ציבורית התכנס הרב מנחם בעולמה של תורה. הוא עשה חיל כראש ישיבה בישיבת ה'אידרא' שליד הכותל. בנוסף לימד בערבים בשכונת נווה יעקב ובכולל בגבעת זאב.

הרב ליבמן הצטיין, מלבד גדלותו התורנית, בפשטות הליכותיו, הערצה לתלמידי חכמים ללא הבדלי מחנות, מסירות לארץ ישראל ועבודת ה' שהגיעה לשיאה בקריאת השמע המפורסמת שלו, בה השקיע כוחות מרובים.

בשנת תשנ"ח באור לי"ג באב נרצח בנו אהובו שניאור-שלמה הי"ד, יחד עם הראל עז בן נון הי"ד, בסיור אבטחה שערכו סביב יצהר. שברו של הרב מנחם היה קשה מנשוא, אולם בגבורה עילאית הצדיק את הדין וקידש שם שמיים. בתעצומות נפשו הטיף לכל שומע כי עתה יש חובה כפולה ומכופלת לאהוב את ה', לעסוק בתורתו ולדבוק במצוותיו.

עם פטירת הרב גורן זצ"ל ביקש הרב מנחם להתחדש ומצא את מקומו בישיבת 'תורת החיים' של הרב שמואל טל בנווה דקלים בגוש קטיף כשהוא מתגורר בעצמונה הסמוכה. למרות השבר הנורא שחווה עם הירצח בנו מחמדו עלה בידו להאיר את הישיבה ולומדיה באור תורתו, תפילתו ואהבתו. בעצמונה פעל רבות לכינונם של שיעורי תורה.

באותן השנים הופגזו ישובי גוש קטיף תכופות ואירעו כמה פיגועים קשים כולל פיגוע במכינה בעצמונה שבו נרצחו חמישה תלמידים הי"ד.

בדיוק כאשר חרב הגירוש הונפה על גוש קטיף, חלה הרב מנחם במחלה קשה ועלה לירושלים כדי לקבל שם טיפולים. בתקופת חייו האחרונה למד תורה במסירות נפש וכך שיכך את ייסורי מחלתו. בט' במרחשוון תשס"ו הסתלק הרב מנחם זצ"ל ונטמן בהר הזיתים.

על פי צוואתו הוצאו לאור כתבי תורתו והגותו בספר 'ישועות מנחם', ובע"ה יצא לאור בקרוב ספר ביוגרפי בשם 'לב האריה' המתאר את דמותו המרתקת לאורך שנות חייו.