אל מול העלות העצומה של מבצע "צוק איתן" ודרישת מערכת הביטחון להעניק לה תוספת תקציבית עצומה של 16-18 מיליארד שקל. שתי מילים נצבו בשבועות האחרונים זו מול זו – בצד האחד של הזירה ה"מיסים", ובצד השני ה"גרעון".
בשישי האחרון צוין ברחבי העולם היום העולמי למיגור העוני שמטרתו העיקרית היא השרשת שיח חדש בין מעצבי המדיניות לאנשים המתמודדים עם עוני. החיים בעוני מחייבים גיוס כוחות יומיומי לצורך התמודדות, כוחות אלו לא תמיד נראים ונשמעים בשיח הציבורי. איכות חייהם של החיים בעוני מושפעת מהחלטות הדרג המדיני, ואולם בשל הדרתם מהזירה הציבורית ומקרב מקבלי ההחלטות, קולם נשמע לעתים רחוקות.
שר האוצר הודיע כי אין בכוונתו להטיל מיסים נוספים על הציבור וכי התקציב יגיע מהגדלת הגרעון. במחשבה ראשונה, הצהרתו של לפיד משמחת את כולנו, שכן בכל הנוגע למיסים, כפי שנהוג לומר – תפסיקו להכניס את היד יותר ויותר עמוק לכיס שלנו. אבל האמת לאמיתה היא ששר האוצר כן בוחר להכניס את היד לכיס, השאלה רק של מי. העובדה היא שהטלת מיסים נוספים תשפיע כידוע בעיקר על מעמד הביניים- ציבור בוחריו והגדלת הגרעון מנגד, תפגע כרגיל יותר מכל בשכבות החלשות של החברה – אלה שמסתכלות על קו העוני מלמטה, שכן עם הגדלת הגרעון נאלץ בסופו של דבר להתמודד מחר באמצעות הפתרון השגור והמוכר שכולל קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה.
וכך, חייה של ריקי כהן מחדרה שאותה הציג לפיד כדוגמה מייצגת למעמד הביניים, לא יפגעו בצורה משמעותית מהגדלת הגרעון. כהן שמשתייכת למעמד הביניים ומרוויחה יחד עם בעלה עשרים אלף שקלים בחודש, לא תפגע מקיצוץ בסל התרופות לכיסוי הגרעון כי יש לה ביטוח רפואי משלים או לכל הפחות פרטי שהיא יכולה להרשות לעצמה. היא גם לא תפגע ככל הנראה מקיצוץ בתקני העובדות הסוציאליות כי ספק אם היא נזקקת לשירותיהן. בנוסף, ילדיה לא יפגעו מקיצוץ בשעות הלימוד בבתי הספר כי היא תוכל להרשות לעצמה לשלם על מספר שיעורים פרטיים עבורם. עם זה, עבור השכבות החלשות קיצוצים אלה הם בגדר פגיעה אנושה בבלון החמצן שמאפשר להן להמשיך להתקיים מיום ליום, משנה לשנה.
לפיד אינו אשם. נוכח אווירת הבחירות המרחפת באוויר, שהוא עצמו תרם לא מעט ליצירתה עליו לחשוב על מעמד ביניים אותו הוא מייצג ולו הוא צריך להישאר נאמן. אך השאלה העולה היא מי במערכת הפוליטית ידאג להשמיע את קולם של האזרחים מהשכבות החלשות? ונכון לימנו נראה כי אף אחד. עם פרסום העלייה בנתוני האבטלה או דוח העוני החדש, זוכים האנשים השקופים של השכבות החלשות להתייחסות של פוליטיקאי זה או אחר, שמטרתו לתפוס מספר כותרות, אבל ביתרת הזמן נראה כי מעמד הביניים הוא קול אטרקטיבי יותר לחיזור.
כך לדוגמה, במשך חודשים מתנהל שיח ציבורי נמרץ סביב חוק מע"מ אפס ואינספור חברי כנסת ממשיכים להתבטא בעניין בצורה חריפה ונחרצת בכל עת שבסביבתם מיקרופון פתוח. אך מנגד מסקנותיה של ועדת אלאלוף על מצבה הקשה של מערכת הרווחה והצורך בתוספת תקציבית משמעתית למלחמה בעוני נשכחו במערכת הפוליטית זמן קצר לאחר שפורסמו, מבלי שאיש מנבחרי הציבור ירים את כפפת המאבק לטובת הנושא.
עבור האנשים השקופים של השכבות החלשות שמקרר ביתם ריק ונטל החובות מאיים להכריעם, החלום על דירה, גם אם היא נמכרת ב- 18 אחוז פחות משוויה הינו בגדר פנטזיה שאינה ניתנת למימוש. אבל ספק אם יבוא היום שישתלם לנבחרי הציבור שלנו לחזר אחר הקול של השכבות החלשות ולהילחם את מלחמתן, ולכן הם ימשיכו לשמש כאזרחיה השקופים של הפוליטיקה הישראלית.
